'חַיַּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הָרָעָה.'
כן, כן אני יודעת שהמשפט במקורו הוא הפוך.
אבל זה קשור לזה שחז"ל לא הכירו את נפשו של האדם המודרני והבודד ( נגיד, היום לתפיסתי חובה עלינו לומר שבחו של אדם בפניו! כמה שיותר! )
וכמה קל לנו לראות ולהתעכב על האתגר, על הקושי, על החורק. על השורף, על החותך ( והסמוך כמו עפר וכמו שמיים…)
לפעמים אנחנו שוכחים שבטוב ובהודייה יש לא פחות עומק ורבדים מבאתגר ובקושי.
גם בהם אנחנו נמדדים.
אַהֲבָה שֶׁיּוֹדַעַת לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ סֶדֶק
"אַהֲבָה שֶׁיּוֹדַעַת לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ סֶדֶק
כְּשֶׁהַדֶּלֶת סְגוּרָה,
אוֹ לִרְבֹּץ עַל הַמִּפְתָּן בְּשֶׁקֶט
בִּידִיעָה שֶׁהַדֶּלֶת אָכֵן תִּפָּתַח…"
מה בין טיפול לתִּחְזוּג.
אחת התפיסות המרכזיות שלי בהקמת המיזם של 'זמנזוגי' הוא ההבנה שזוגיות צריכה עבודה ותחזוקה כל הזמן. וכשאנחנו מגיעים לעסוק בה לא פעם, דווקא שאנחנו במשבר גדול. וחלילה אין לי דבר נגד טיפול (נשואה לפסיכולוג אחות לכאלו, בת לכאלו.. אז אל דאגה אני חובבת פסיכולוגים:) ) אבל מאמינה שאפשר גם לא להגיע לשם. או לפחות להפוך […]