הזוגיות בתוך ההורות.
ואיי. ואיי.
מורכב העסק.
מנקודת מבטי עם בואו של ילד נולדים איתו מין קונוסים כאלו ,כמו בכביש, שמוצבים אוטומטית בין בני הזוג. מין אתגרים-בילט-אין. מתנה מהחסידה.
ועכשיו השאלה האם אנחנו רואים אותם, או נתקלים בהם אחד אחד.
( או רואים ובכל זאת נתקלים…)
ולעיתים זה גורם לנו קצת לשכוח שאנחנו זוג ולא רק הורים. שאנחנו לא שניים שמנהלים פרוייקט משותף שנקרא בית ומשפחה.
אנחנו יחידים.
וזוג
ומשפחה.
וכל מעגל כזה לא אמור להעלים את השני, כל יישות כזאת צריכה זמן והשקעה, גם אם זה לפעמים ( אולי תמיד) סותר.
אז מזכירה לכם ( וגם לעצמי) שבתוך כל החיתולים-גן-מוצצים- לילות לבנים-גמילות-פליטות-הרדמות-חיסונים-נזלות-אני צמאה-תחתכי לי-לא ככה-לא ככה!!#@!!-מקלחות-האכלות-חיבוקים-התרגשויות-ודמעות..
אתם גם פשוט זוג.
שצריך אוויר לנשימה ולזוגיות שלו. שצריך לשייף אותה, להשקיע בה זמן ומחשבה.
אתם צריכים את המרחב הזה כדי להטעין כוחות להתמודד בשאר הזירות, כדי שיהיה מקום גם לנוח בו.
לנשום, לזכור ולברך שאתם ביחד בזה.
ולזכור הזוגיות שלכם לא פחות חשובה משאר המעגלים.
ובתוכה, הילדים גדלים ואת האוויר שיש בה הם נושמים.
