השבוע הייתה לי ולאריאל שיחה על איזו התלבטות מקצועית שלו.
אמרתי לעצמי בתחילת השיחה-
"אני לא הולכת להקשיב לו שם כאשתו… "
על פניו מחשבה מוזרה.
אבל שאני מקשיבה לו כאשתו אני מקשיבה לו-ולאינטרסים שלו -ולאינטרסים ושלי-ושל הבית- ושל הבנות- ומה זה אומר עלי הבחירה הזו- ואיך היא תשפיע על הבית-ואיך היא תשפיע על העבודה שלי ועוד ועוד קולות רבים רבים שהם לא הוא….
אז ממש הכרזתי מול עצמי שאני מקשיבה לו כמו שאני מקשיבה לחברה, שומעת רק אותו ואת ההתלבטות והצורך שלו.
זה נשמע מאוד פשוט להקשיב לבן זוג שלי לפחות כמו שאני מקשיבה לחברה, אבל זה אתגר גדול.
וכנראה זו אחת המתנות הגדולות שיש בלחיות בזוג בעולם הזה, החוויה הזאת שיש עיניים שרואות *אותך*.
מאחלת לכולנו
לדעת ולהרגיש שיש עיניים שרואות אותנו. ולהצליח לראות אותן בחזרה.
