כל כך הרבה אני שומעת מזוגות , שעכשיו אי אפשר, שקשה.
שנחכה
שיגדלו, שיגמלו, שהפרויקט בעבודה יגמר, שנהיה שהחורף יגמר, שנהיה פחות עייפים ..
(ספויילר, כנראה לא יקרה.).
אבל הזמן הוא עכשיו. לגמרי.
כי דווקא בתוך כל האי-זמן הזה אתם הכי צריכים קצת מקום להטען. אי-זוגי.
קצת להיות זוג ולא רק שותפים לעסק המשותף שנקרא בית וילדים.
וזמן , צריך לפנות.
ופניות צריך עוד יותר לפנות.
ולא חייבים לצאת לסופש ( אם כי כדאי 
אפשר גם רק לקבוע שיום שני הוא יום ללא מסכים ,
שזה ערב שבאופן קבוע,שגם כתוב ביומן ,אחרי שהם נרדמים, מוקדש לנו.
( ולא, לראות נטפליקס יחד לא ממש נחשב
ולעשות כוד תה ולשבת בבית וסתם לשאול מה נשמע , בלי משימות.
או שכל אחד יגיד 3 תודות לשני, כי זה כל כך חשוב להרגיש שרואים את המאמץ.
ואפשר גם תוכן , או לשחק משהו.
אבל להיות, יחד.
עכשיו.
דווקא עכשיו.
