בואו רגע נדבר על האתגר הזה , שנקרא-
זוגיות אחרי לידה.
בעצם, זוגיות והורות לילדים קטנים.
בעצם, זוגיות והורות…
טוב נו, האתגר הזה, שנקרא-זוגיות.
אתגר גדול, כזה שמשתנה כל הזמן ושם לך מראות בלי סוף ולוחץ על המקומות הכי מורכבים וגם הכי קסומים.
ובעיקר דורש עבודה מתמדת.
ולא תמיד קל להחזיק את זה,
למשל אחרי לידה.
(היפותטי כן
)
מצטרף לו ילד חדש לעולם. למארג המשפחתי, כל אחד צריך למצוא את מקומו מחדש… אתם חווים את זה מאוד אחרת, ובכלל כבר כמעט שנה את חווה משהו מאוד גדול ומעצב ( ומעכב..) בצורה מאוד אחרת ממנו.
ויש תינוק, ועוד שתיים.
והם יותר מאיתנו!
וזה מאתגר.
אני מודה,
גם אנחנו נפלנו לקלישאה של להיות זוג שותפים אשר מתפעל מרחב משותף שנקרא בית וילדים
ובעיקר מנסה יחד להשאיר את הראש מעל המים.
ומה עם הזוגיות מעבר לשותפות?
אני הרי יושבת פה עם זוגות עשרות פעמים בשבוע ומדברת איתם באמונה גדולה ונלהבת על החשיבות בהשקעה הזוגיות , שלא להיות רק שותפים מעשיים אלא גם אוהבים, החשיבות של להשקיע זמן בזוגיות ובזה שהילדים מצטרפים אל תוך המרחב הזוגי שלהם…
והנה אני.
הולכת יחפה, ממש יחפה .
ואיך לי ולו רגע כרגע להשקיע בזה.
אז מה, אני בעצם שקרנית?! ( אני שואלת את עצמי לפעמים…)
ואז אני חוזרת לשיר של לי עברון ששמתי פה בתחילת הפוסט ונזכרת שחלק מחיים זוגיים ואהבה זה לפעמים פשוט לרבוץ על המפתן בשקט בידיעה שהדלת אכן תיפתח..
והאמת שהדבר הגדול שאנחנו מחזיקים בתקופה הזו יחד זה את הידיעה הזו.
שעכשיו אין מה לעשות אלא להחזיק את הראש מעל המים ולדעת שהדלת אכן תיפתח.
ולפעמים זה כל כך הרבה .
וזה האיחול שלי לכולנו לשנה החדשה
(בכל הקשר ותחום בחיים לא בהכרח זוגיות)
לדעת מתי העת בה יש לעבוד קשה, להשקיע, להלחם, לרוץ קדימה, להיות בהתפתחות…
ומתי זו העת להאמין בכל שאספתם ועוד תאספו בדרך וכרגע
אין אלא לרבוץ על המפתן בשקט,
( או יותר נכון- להיות שרועים עם מלא צעקות ילדים ברקע)
בידיעה שהדלת אכן, תפתח.
